Vayedaber

בְּהֶשֵּׂג יָד כְּתִיב.

Traduction

is written with regard to affordability, i.e., a case where one vows to give the valuation of an individual to the Temple but does not have sufficient funds to fulfill his vow. In such a case, he must pay at least a shekel. It does not apply to other matters.

Rachi non traduit

בהשג יד כתיב. האומר ערכי עלי ואין לו כדי ערך כתיב ביה (ויקרא כ''ז:ח') על פי אשר תשיג יד הנודר יעריכנו הכהן וכתיב בתריה וכל ערכך וגו' דאי נמי לית ליה שוה שקל לא יעריכנו הכהן פחות משקל:

אָמַר רַב נַחְמָן: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים, וְכַמָּה? אָמַר רַב יוֹסֵף: אֲפִילּוּ פַּטְרוֹזָא בַּר דַּנְקָא, אָמַר רָבָא: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא גָּדוֹל וְקָטָן.

Traduction

Rav Naḥman says: The halakha is in accordance with the statement of the Rabbis that one may redeem a firstborn donkey with a lamb that is worth even less than a shekel. And how much must the lamb be worth? Rav Yosef says: Even a lean lamb [patruza] that is worth only a ma’a [danka] may be used. Rava says: We learn in the mishna (9a) as well that the owner may give either a big or a small lamb, which supports Rav Yosef’s ruling.

Rachi non traduit

הלכה כדברי חכמים. דפדיונו בשה כל דהו:

פטרוזא. שה כחוש:

בר דנקא. קטן שאינו שוה אלא מעה שהוא שתות דינר:

נמי תנינא. במתני':

Tossefoth non traduit

אמר רבא אף אנן נמי תנינא גדול וקטן. יש ספרים דגרסי תנינא וקושיא היא זו:

פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא כּוּלֵּי הַאי לָא? אִי נָמֵי, פַּטְרוֹזָא לָא? קָא מַשְׁמַע לַן.

Traduction

The Gemara asks: Isn’t it obvious that even a lean lamb worth one ma’a may be used? The baraita states that the lamb may be worth any amount. The Gemara answers: Lest you say that if the lamb is of such little value one may not redeem with it, Rav Yosef states that one may redeem with it. Alternatively, it could be claimed that a lean lamb may not be used for redemption due to its physical state. Therefore, Rav Yosef teaches us that one may redeem a firstborn donkey even with such a lamb.

Rachi non traduit

פשיטא. דאפילו פטרוזא דהא כל שהוא קאמרי רבנן לעיל:

כולי האי. בר דנקא אי נמי נהי דקטן יכול ליתן אבל פטרוזא שהוא כחוש לא:

רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה הֲוָה לֵיהּ פֶּטֶר חֲמוֹר, שַׁדְּרֵיהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי טַרְפוֹן, אֲמַר לֵיהּ: כַּמָּה בָּעֵינָא לְמִיתַּב לְכֹהֵן? אֲמַר לֵיהּ: הֲרֵי אָמְרוּ: עַיִן יָפָה בְּסֶלַע, עַיִן רָעָה בְּשֶׁקֶל, בֵּינוֹנִית בְּרִגְיָא.

Traduction

Rabbi Yehuda Nesia had a firstborn donkey. He sent it before Rabbi Tarfon, and said to him: How much do I need to give a priest for its redemption, i.e., how much must the lamb used for its redemption be worth? Rabbi Tarfon said to him: Didn’t the Sages say: One who has a generous disposition redeems his firstborn donkey with a lamb worth a sela, one who has a miserly disposition redeems his donkey with a lamb worth a shekel, and one who has an intermediate disposition redeems his donkey with a lamb worth a ragya?

אָמַר רָבָא: הִלְכְתָא בְּרִגְיָא. וְכַמָּה? תְּלָתָא זוּזֵי. רְגִיל הָכָא וְרָגִיל הָכָא.

Traduction

Rava said: The halakha is that one must redeem the firstborn donkey with a lamb that is worth at least a ragya. The Gemara asks: And how much is the value of a ragya? The Gemara answers: A ragya is worth three dinars, and is called a ragya because it is close to [ragil] here and close to there, i.e., its value is between that of a sela, which is worth fours dinars, and a shekel, which is worth two dinars.

Rachi non traduit

רגיל הכא ורגיל הכא. פחות מסלע ויותר משקל:

Tossefoth non traduit

והלכתא ברגיא. בבא לימלך מוקמי ליה שמורים לפדותו בשה שוה שלשה זוזים רגיל הכא אבל בעצמו אפילו בפטרוזא בת דנקא ואם אין לו שה לפדותו פודה בשויו ואפי' בשלקי וכד פריק ליה מברך על פדיון פטר חמור ולא בשעת נתינה לכהן דמעידנא דאפרשיה ברשותיה דכהן קאי כדאמר לקמן בשמעתין(:) ושה בין מכבשים בין מעזים בין זכר בין נקבה בין גדול בין קטן כדתנן במתניתין:

קַשְׁיָא הִלְכְתָא אַהִלְכְתָא! לָא קַשְׁיָא, כָּאן — בְּבָא לִימָּלֵךְ, כָּאן — בְּעוֹשֶׂה מֵעַצְמוֹ.

Traduction

The Gemara comments: The contradiction between this halakha, that one must give a lamb worth three dinars, and the halakha stated by Rav Naḥman, that one may give a lamb of any monetary value, poses a difficulty. The Gemara responds: That is not difficult, as here the reference is to one who comes to consult; he is told to give a lamb worth three dinars. There, the reference is to one who acts on his own, i.e., one who redeems his donkey without consultation, in which case he has fulfilled his obligation even if the lamb is worth only a ma’a.

Rachi non traduit

קשיא הלכתא אהלכתא. הכא אמרת הלכתא ברגיא ולעיל אמרת הלכתא כדברי חכמים דאפי' בר דנקא:

בא לימלך. מה יתן לכהן אמרינן ליה ברגיא:

בעושה מעצמו. ונותן בר דנקא לא כייפינן ליה טפי:

אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּטֶר חֲמוֹר וְאֵין לוֹ שֶׂה לִפְדּוֹתוֹ — פּוֹדֵהוּ בְּשָׁוְיוֹ. לְמַאן? אִילֵימָא לְרַבִּי יְהוּדָה — הָא אָמַר: הִקְפִּידָה עָלָיו תּוֹרָה בְּשֶׂה! אֶלָּא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן.

Traduction

§ Rabbi Yitzḥak says that Reish Lakish says: One who has a firstborn donkey but does not have a lamb with which to redeem it may redeem the donkey with a sum of money equal to the donkey’s value and give it to a priest. The Gemara asks: In accordance with whose opinion is this statement? If we say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, doesn’t he say that the Torah is particular that the donkey be redeemed with a lamb (see 9a)? Rather, clearly it is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.

Rachi non traduit

האמר. בשמעתין לעיל (בכורות דף ט:) הקפידה תורה עליו בשה ואע''ג דתרצינן לעיל בשויו לא קאמרינן מיהו האי מקשה מאי דסלקא דעתך מעיקרא נקט:

רַב אַחָא מַתְנִי הָכִי, רָבִינָא קַשְׁיָא לֵיהּ: רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן — הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה!

Traduction

The Gemara comments: Rav Aḥa teaches it in this way, that the statement of Reish Lakish was made in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. Ravina found this difficult, as wherever there is a dispute between Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

Rachi non traduit

רבינא קשיא ליה. אמאי מוקמת למימרא דריש לקיש כרבי שמעון הא קיימא לן דרבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה בעירובין בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מו:) וסתם לן תנא דמתניתין כרבי יהודה דאסר לפטר חמור בהנאה דקתני מפריש טלה לאפקועיה לאיסוריה:

וּסְתַם לַן תַּנָּא כְּרַבִּי יְהוּדָה, וְאַתְּ אָמְרַתְּ הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן?!

Traduction

And furthermore, the tanna taught us an unattributed mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. The mishna on 9a states that in a case where the firstborn status of a donkey is uncertain, the owner must redeem it with a lamb to abrogate its forbidden status, and he may then keep the lamb. The Gemara on 9b explains that this is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda that a firstborn donkey is forbidden before its redemption. And you say that Reish Lakish rules that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon?

Rachi non traduit

ואת אמרת. למילתך כר' שמעון:

אֶלָּא, אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוּדָה, לֹא יְהֵא חָמוּר מִן הַהֶקְדֵּשׁ, וְלֹא אָמְרָה תּוֹרָה ''בְּשֶׂה'' לְהַחְמִיר עָלָיו אֶלָּא לְהָקֵל עָלָיו. רַב נַחְמָן בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף פָּרֵיק לֵיהּ בְּשִׁילְקֵי בְּשָׁוְיוֹ.

Traduction

Ravina concludes: Rather, the statement of Reish Lakish is correct even if you say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as the halakha of a firstborn donkey should not be more stringent than that of consecrated items. One who redeems a consecrated animal from its consecrated status redeems it with any movable property that is worth its value. And the Torah did not state that one must redeem a firstborn donkey with a lamb in order to be stringent with the owner, but in order to be lenient with the owner such that he is not obligated to redeem it at its value, as a lamb is worth less than a donkey. The Gemara relates that Rav Naḥman, son of Rav Yosef, redeemed a firstborn donkey with boiled vegetables that were worth its value.

Rachi non traduit

חמור מן ההקדש. שפודהו בכסף בשויו:

להחמיר עליו. שלא יפדהו אלא בשה:

אלא להקל עליו. דאם פודהו בשה יכול לפדותו בפטרוזא:

בשלקי. עשבים שלוקות:

אָמַר רַב שֵׁיזְבִי אָמַר רַב הוּנָא: הַפּוֹדֶה פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁל חֲבֵירוֹ, פִּדְיוֹנוֹ פָּדוּי. אִיבַּעְיָא לְהוּ: פִּדְיוֹנוֹ לַפּוֹדֶה, אוֹ דִלְמָא פִּדְיוֹנוֹ לַבְּעָלִים?

Traduction

§ Rav Sheizevi says that Rav Huna says: In the case of one who redeems the firstborn donkey of another, his object of redemption, i.e., the firstborn donkey, is redeemed, despite the fact that the owner did not redeem it. A dilemma was raised before the Sages: Does his object of redemption belong to the one who redeems it, or perhaps his object of redemption belongs to the owner?

Tossefoth non traduit

הפודה פטר חמור של חבירו פדיונו פדוי. לא דמי לתורם משלו על חבירו דאיבעיא לן פרק אין בין המודר (נדרים דף לו:) אם צריך דעת דהתם כתיב גם אתם לרבות שלוחכם ובעינן מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם אבל הכא לא כתיב בעלים:

אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, כֵּיוָן דְּאָמַר מוּתָּר בַּהֲנָאָה — מָמוֹנָא דִבְעָלִים הוּא, כִּי תִּיבְּעֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר אָסוּר בַּהֲנָאָה.

Traduction

The Gemara clarifies: According to the opinion of Rabbi Shimon you should not raise the dilemma, since he says that prior to the redemption it is permitted for the owner to derive benefit from the firstborn donkey by using it for labor or renting it out. Therefore, it is the property of the owner, and giving a lamb to the priest does not change this status. When you raise the dilemma, it should be according to the opinion of Rabbi Yehuda, who says that it is prohibited to derive benefit from the firstborn donkey prior to its redemption. If so, it does not belong to the owner initially, and only redeeming the donkey with the lamb allows him to take possession of it.

Rachi non traduit

ממונא דבעלים הוא. ולא מצי כהן לזבוני להאי פודה ופדיונו פדוי לבעלים וזה הניח מעותיו על קרן הצבי:

לְהֶקְדֵּשׁ מְדַמֵּי לֵיהּ, וְרַחֲמָנָא אָמַר: ''וְנָתַן הַכֶּסֶף וְקָם לוֹ'', אוֹ דִלְמָא, כֵּיוָן דְּקָנֵי לְהוּ בְּבֵינֵי וּבֵינֵי, לָא דָּמֵי לְהֶקְדֵּשׁ?

Traduction

Consequently, one can ask whether the firstborn donkey is compared to consecrated property; and the Merciful One says with regard to redeeming consecrated property: ''And he will give the money and it will be assured to him'' (see Leviticus 27:19), which indicates that the one who gives the redemption money acquires the item even if he did not consecrate it initially. Or perhaps since the owner may redeem the firstborn donkey with a lamb that is worth less than the donkey, he owns the difference between the price of the donkey and the price of the lamb, and therefore it is not similar to consecrated property, where the one who consecrated it does not retain any ownership of the item.

Rachi non traduit

ונתן הכסף. דכתיב ואם המקדיש יגאל וגו' משמע כל מי שיתן הכסף יהא ההקדש שלו:

או דלמא כיון דקני. האי פטר חמור לבעלים להאי דביני וביני דיכול לפדותו בשה אע''ג דכוליה לא קני ליה כל זמן שלא פדאו אפ''ה ממונא דידיה הוא:

אָמַר רַב נַחְמָן, תָּא שְׁמַע: הַגּוֹנֵב פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁל חֲבֵירוֹ — מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל לַבְּעָלִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ עַכְשָׁיו — יֵשׁ לוֹ לְאַחַר מִכָּאן.

Traduction

Rav Naḥman said: Come and hear a resolution from a baraita: In the case of one who steals the firstborn donkey of another before it is redeemed and he is then caught, he pays the payment of double the principal to the owner (see Exodus 22:3). And even though the owner does not have rights to the donkey now, he does have rights to it afterward, i.e., after the redemption.

Rachi non traduit

ואע''פ שאין לו עכשיו. כלומר שאע''פ שאין לו עכשיו רשות יש לו לאחר זמן שיפדהו הלכך הוי כאילו הוא השתא דידיה:

מַנִּי? אִילֵימָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, אַמַּאי אֵין לוֹ עַכְשָׁיו? אֶלָּא פְּשִׁיטָא רַבִּי יְהוּדָה.

Traduction

The Gemara analyzes the baraita: Whose opinion does this follow? If we say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, why does the owner not have rights to it now? Rabbi Shimon holds that it is permitted to derive benefit from a firstborn donkey even before its redemption. Rather, it is obvious that it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who deems it prohibited to derive benefit from a firstborn donkey prior to its redemption.

וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לְהֶקְדֵּשׁ מְדַמֵּינַן לֵיהּ, ''וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ'' אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא מִבֵּית הֶקְדֵּשׁ! וְתוּ לָא מִידֵּי.

Traduction

And if it enters your mind that we compare it to consecrated property, then why must the thief pay double the principal? Doesn’t the Merciful One state with regard to the double payment of a thief: ''And it be stolen from the man’s house'' (Exodus 22:6), indicating: But not when it is stolen from the Temple treasury? In such a case the thief does not pay double. Evidently, a firstborn donkey does not have the status of consecrated property, and if another person redeemed it, it still belongs to the owner. The Gemara concludes: And nothing more remains to be said about this issue, as this is a clear proof.

Rachi non traduit

וגונב מבית האיש אמר רחמנא. ישלם שנים לא מבית הקדש דאין תשלומי כפל להקדש:

Tossefoth non traduit

וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש. פרק מרובה (ב''ק דף סב:) איתא הך דרשא דקאמר מרעהו ולא מהקדש נפקא ופירש איש לא מיותר דגזבר נמי מקרי איש ולא משתמע כלל מאיש למעוטי דבכל דבר שהוא לשון זכר שייך לשון איש ואשה על נקבה כמו (שמות כ''ו:
ג') אשה אל אחותה והא דאמרינן הכא מבית האיש ולא מבית הקדש כדנפקא מרעהו ומשום דהא קרא וגונב מיירי בתשלומין מייתי לה:

אַחַת בִּיכְּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִּיכְּרָה [כּוּ']. תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד אָמְרוּ נִכְנַס לְדִיר לְהִתְעַשֵּׂר?

Traduction

§ The mishna states that if a person owned two donkeys, and one had previously given birth and one had not previously given birth, and they gave birth to a male and a female, and it is not clear which donkey gave birth to the male and which to the female, he designates one lamb as redemption due to the uncertainty, as perhaps the one that had not previously given birth was the one that gave birth to the male. The mishna also states that this lamb is tithed with the other non-sacred animals. With regard to this point, the Gemara states that the Sages taught in a baraita: In what case did the Sages say that this lamb enters the pen in order to be tithed?

אִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר בְּבָא לְיַד כֹּהֵן, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ: הַלָּקוּחַ וְשֶׁנִּיתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה פָּטוּר מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה, אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה סְפֵק פִּטְרֵי חֲמוֹרִים בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁמַּפְרִישׁ עֲלֵיהֶן עֲשָׂרָה שֵׂיִין, וּמְעַשְּׂרָן, וְהֵן שֶׁלּוֹ.

Traduction

You cannot say that this is referring to a case where the lamb had already entered the possession of a priest, as we learned in a mishna (55b): An animal that was purchased by a person or that was given to him as a present is exempt from animal tithe, and this lamb was given as a present to the priest. Rather, it is referring to an Israelite who has ten donkeys in his house whose firstborn status is uncertain, who designates ten lambs for them in order to redeem them due to the uncertainty, and he tithes those lambs as well, and they are his.

Rachi non traduit

אי אתה יכול לומר בבא ליד כהן. אם נתנו ישראל לכהן שוב אינו נכנס להתעשר לא ביד כהן ולא ביד ישראל ואפילו חזר ישראל ולקחו הימנו או הכהן נתנו לו שהרי שנינו כו':

ספק פטרי חמורים. כגון שהיה לו עשר חמורות וילדו כולן זכר ונקבה שמפריש עליהן עשרה שיין לאפקועי לאיסורייהו ומעשרן לשיין כשאר בהמות חולין והן שלו והמעשר קרב שלמים והוא אוכלו כדין שאר מעשר בהמה:

Tossefoth non traduit

שהיו לו עשרה ספק [פטרי] חמורים מפריש עשרה שיין ומעשרן והן שלו. לפר''ת דמפרש לעיל פודה וחוזר אפילו פעמים הרבה אספיקות קאי קשה למה לי עשרה שיין בשה אחד סגי אבל לפירוש הקונטרס דאינו חוזר ופודה אלא אם כן נתנו לכהן וחוזר ולקחן ניחא ומיהו לפירושו נמי קשה ההיא דלקמן ישראל שהיו לו י' פטרי חמורין ודאין בתוך ביתו שנפלו לו מבית אבי אמו כהן ואותו אבי אמו כהן נפלו לו מבית אבי אמו ישראל מפריש עליהן עשרה שיין והן שלו התם למה לי עשרה בחד סגי שמן הדין הן שלו אע''פ שהן ודאין אם כן בכל פעם ופעם חשוב כאילו נתנו לכהן וחזר ולקחן דמכח אבי אמו כהן הוא יורש ונראה דבכל הני דנקט עשר' לרבותא אע''ג שכולן פטר חמור כולן נכנסין לדיר להתעשר:

מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב נַחְמָן, דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה סְפֵק פִּטְרֵי חֲמוֹרִים — מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן עֲשָׂרָה שֵׂיִין, וּמְעַשְּׂרָן, וְהֵן שֶׁלּוֹ.

Traduction

The Gemara comments that this baraita supports the statement of Rav Naḥman, as Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: An Israelite who has in his house ten donkeys whose firstborn status is uncertain designates ten lambs to redeem them, and tithes the lambs, separating one as a tithe, and they all belong to him, as a priest cannot prove that he is entitled to any of the ten.

וְאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה פִּטְרֵי חֲמוֹרִים וַדָּאִין בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁנָּפְלוּ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן, וְאוֹתוֹ אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן נָפְלוּ לוֹ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

Traduction

And in addition, Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: In the case of an Israelite who has ten certain firstborn donkeys in his house that were bequeathed to him from the household of his mother’s father, who was a priest and was therefore exempt from the redemption of firstborn donkeys, but that mother’s father who was a priest had the donkeys bequeathed to him from the household of his mother’s father, who was an Israelite, the donkeys initially required redemption, and the priest should have redeemed them with lambs, though it was permitted for him to keep the lambs for himself.

Rachi non traduit

ואותו אבי אמו כהן נפלו לו כו'. דאז חייבין בפדיון דברשות ישראל נולדו:

מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן עֲשָׂרָה שֵׂיִין, וּמְעַשְּׂרָן, וְהֵן שֶׁלּוֹ.

Traduction

Therefore, his grandson, who inherits these donkeys and is an Israelite, designates ten lambs for them and tithes them and they are his, as if his grandfather had designated the lambs himself and bequeathed them to him.

Rachi non traduit

מפריש עליהן עשרה שיין. לאפקועי איסורייהו:

והן שלו. דמאי דמיחייב כהן המורישו לעשות מהן עושה זה מהן דלכהן המוריש היה צריך להפריש עליהן שיין להפקיע קדושה שחלה עליהן בבית ישראל ראשון ונוטל השיין לעצמו שהרי כהן הוא ואין צריך לחזר אחר כהן הכי נמי עושה ישראל זה היורשו דדמי כמי שהורישו כהן השיין:

וְאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ לוֹ טְבָלִים מְמוֹרָחִין בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁנָּפְלוּ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן, וְאוֹתוֹ אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן נָפְלוּ לוֹ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ יִשְׂרָאֵל — מְעַשְּׂרָן וְהֵן שֶׁלּוֹ.

Traduction

And likewise, Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: In the case of an Israelite who has smoothed piles of untithed produce in his house, from which one is obligated to separate teruma for the priests and tithes for the Levites, and it is produce that was bequeathed to him from the household of his mother’s father, who was a priest, and that mother’s father who was a priest previously had it bequeathed to him from the household of his mother’s father, who was an Israelite, he separates teruma and tithes from the produce and it is his, just as if his grandfather who was a priest had tithed the produce, acquired the tithe, and bequeathed it to him as an inheritance.

Rachi non traduit

ממורחין. שנגמרה מלאכתן למעשר דמירוח גמר מלאכה של תבואה כשמשוה את הכרי ומחליקו ברחת:

ואותו אבי אמו כהן כו'. רבותא קמ''ל דאע''ג דמכח ישראל קאתי דאיכא למימר ניתבינהו השתא לתרומה (ומעשר) לכהן כי היכי דהוה עביד ישראל קמא אפי' הכי כיון דיד כהן באמצע הוי כאילו הפריש הכהן האמצעי מהן התרומה והוריש לישראל זה כל אחד בפני עצמו ומעשרן והכל שלו ומוכר התרומה לכהנים והוא הדין נמי אם לא נפלו לאותו כהן מישראל דתבואת כהן חייבת בתרומה אלא שאינה נותנה לכהן אחר אלא מפרישה ואוכלה:

וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן קַמַּיְיתָא — מִשּׁוּם דְּקָא מַפְרַישׁ וְקָאֵי.

Traduction

The Gemara comments that both rulings of Rav Naḥman, i.e., the one concerning firstborn donkeys and the one concerning untithed produce, are necessary. Because had he taught us only the first case, i.e., that of the firstborn donkeys, one could claim that perhaps only in that case the Israelite grandson may keep the lambs; it is considered as if his grandfather who was a priest designated the lambs and acquired them because they stand separated. An act of separation would have been unnecessary, as the priest could have simply declared that his own lambs were serving to redeem the donkeys.

Rachi non traduit

משום דהוה מופרש וקאי. כלומר שהשה מין אחד וחמור מין אחר ואינו מחוסר מעשה הלכך הוי כאילו נפלו לו מבית כהן החמורים לעצמן והטלאים לעצמן:

אֲבָל הָכָא — מַתָּנוֹת שֶׁלֹּא הוּרְמוּ כְּמִי שֶׁלֹּא הוּרְמוּ דָּמְיָין, אֵימָא לָא.

Traduction

But here, with regard to the untithed produce, one must separate the teruma and declare it as such in order for the priest to acquire it. Therefore, perhaps gifts to which members of the priesthood are entitled that were not separated are treated as if they were not separated, even if they were already in the possession of a priest. If so, say that it is not considered as if his grandfather who was a priest acquired the teruma.

Rachi non traduit

אבל. גבי תבואה דמחוסר הפרשה אימא כמי שלא הורמו בבית כהן דמיין וחזרו לאיסורם הראשון ויתנם לכהן:

וְאִי אַשְׁמְועִינַן הָכָא — דְּאֶפְשָׁר לְעַשּׂוֹרֵי מִינֵּיהּ וּבֵיהּ, דְּהָא מַנַּח, אֲבָל הָתָם — כֵּיוָן דְּשֶׂה מֵעָלְמָא בָּעֵי אֵתוֹיֵי, וּמַפְרַישׁ וְקָאֵי, אֵימָא לָא, צְרִיכָא.

Traduction

And had Rav Naḥman taught us only here, with regard to untithed produce, that it is treated as if his grandfather who was a priest separated the teruma and acquired it, one might claim that this is only because it is possible to tithe the produce from itself, as both the untithed produce and the teruma that will be separated from it lie together. But there, with regard to a firstborn donkey, since one needs to bring a lamb from elsewhere to redeem it, say that the principle that the lamb stands separated and does not require additional separation is not applied. Therefore, it is necessary for both cases to be stated.

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נָתָן אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַלּוֹקֵחַ טְבָלִים

Traduction

§ The Gemara discusses a variation of the previous case. Rabbi Shmuel bar Natan says that Rabbi Ḥanina says: With regard to one who purchases untithed produce